הצעת חוק-יסוד: אוצרות הטבע ומשאבי הסביבה

​עמדת המדד- התנגדות מלאה.​


  • עיקרי החוק

בחוק זה מוצע לעגן כזכות יסוד את זכותו של האדם לסביבה נאותה ואת זכותו להשתמש בכל משאב טבע כל עוד הוא אינו פוגע באחר. בנוסף אוסר החוק על המדינה לתת בלעדיות כלשהיא על משאב טבע. ולבסוף הוא מטיל חובה על המדינה לשמר את אוצרות הטבע ולהגן עליהם.


  • תמצית חוות הדעת

בשונה מזכויות הנועדות להגן על האדם הפרטי מכפיה שרירותית של רשויות השלטון, חוק זה מקנה לרשויות השלטון יכולת לכפות על האדם "סביבה נאותה", דבר שאינו מוגדר היטב ולכן נותן לרשויות השלטון כוח כפיה שרירותי ומסוכן. בצורה זו פוגע החוק פגיעה קשה בחירותו של האדם. בנוסף פוגע החוק בזכות הקניין של מי שלוקח סיכון כלכלי ומחפש משאבי טבע בכך שהוא אוסר בלעדיות על משאב הטבע, כלומר הוא מונע את פירות ההשקעה מלוקח הסיכון ובכך פוגע אנושות בתמריץ לחיפושי אוצרות טבע. לבסוף נותן החוק אשראי בלתי מוגבל לרשויות השלטון להטיל חוקים, תקנות ורגולציות ובלבד שאותם רגולציות יגנו על משאבי הטבע.


  • פרטים טכניים על הצעת החוק

הצעת חוק מספר פ/4210/20, חוק-יסוד: אוצרות הטבע ומשאבי הסביבה. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ביום י"ב באייר התשע"ז – 8.5.17 ע"י חברת הכנסת מרב מיכאלי.


  • רקע

בפשרת הררי נקבע שחוקת מדינת ישראל תיכתב בפרקים, בצורה של חוקי יסוד. חוקי יסוד אלו כוללים את "חוקי המשחק" הבסיסיים של מדינת ישראל. בפרט הם קובעים עקרונות יסוד המנחות את רשויות השלטון ואת מידת הסמכות שיש לכל רשות שלטונית. בחוק המדובר מציע ח"כ מרב מיכאלי להוסיף לרשימת עקרונות אלו את זכות האדם לסביבת מגורים נאותה ואת חובת המדינה לשמור על אוצרות הטבע [1]. אך בעוד שסביבה נאותה היא אכן דבר רצוי, השאלה של הגדרת זכות זו כיסוד חוקתי של מדינת ישראל המכתיב לרשויות השלטון כיצד לנהוג היא שאלה בעלת אופי שונה לחלוטין.


החוק אותו מציעה מרב מיכאלי בסעיף 4 קובע כי "כל אדם זכאי לסביבה נאותה ומאוזנת, שבה יוכל לחיות באופן בריא ומקיים". אך מה משמעות הדבר לגבי פעולותיה של רשויות השלטון? האם הוא מגדיר במדויק מה השלטון יעשה וכיצד הוא ינהג, או שהוא בידיו כוח שרירותי לנהוג כרצונו כאשר הוא כפוף רק לפרשנות סובייקטיבית של החוק? נראה שהתשובה היא שחוק כזה נותן לרשויות השלטון, במקרה זה בעיקר לרשות השופטת אך גם למבצעת, כוח שרירותי ולא ראוי. האם למשל רשאית הממשלה להפריד ילד מהוריו כיוון שהם חיים ב"סביבה לא נאותה"? ומי יאמר לנו מהי אותה "סביבה לא נאותה"? גם אחריותה של המדינה אינה מוגבלת כאן, האם בהמשך הצעת החוק נאמר כי זכותו של האדם להשתמש במשאבי טבע כרצונו כל עוד הוא לא פוגע באחר וכי אסור למדינה לתת בלעדיות על משאב טבע. לכאורה החוק נועד לתת חירות לפרט לנהוג כרצונו ללא התערבות ממשלתית אך הוא מונע מהמדינה את האפשרות להעניק קניין, ובכך מפר את חירות רוב הציבור המיוצג על ידי המדינה. אם כך אנחנו עוסקים כאן בהתנגשות של חרויות וסביר להכריע שבמקרה הזה חירות הרוב עדיפה, במיוחד לאור הניסיון להחיל כאן איסור גורף ושרירותי. אין חולק על כך שהזכות הבסיסית במשאבי הטבע של המדינה שייכים לכל אזרחיה. יתרה מכך, לא רק שהם שייכים לאזרחיה הנוכחיים אלא אף לאזרחיה העתידיים ויש להביא זאת בחשבון בעת השימוש במשאבי טבע מתכלים. במדינה דמוקרטית על כל מגרעותיה, אין גורם אשר יכול לנהל ולפקח על זכות קניין כללית כזו טוב יותר מהמדינה. לעיתים, מסיבות מעשיות, הדרך הטובה ביותר על פיה יש לנהל את זכות הקניין הכללית במשאבי הטבע היא להקצות זכות קניין חלקית בהם לגורמים פרטיים. כך למשל במשאבי טבע כגון גז ונפט שאיתורם ופיתוחם דורש סיכון גבוה מאוד והקצאת משאבים גדולים שהציבור לא רוצה ולא יכול להקצות בעצמו. ללא האפשרות לבצע הקצאת קניין ברמה ההולמת את הסיכון הכרוך באיתור ופיתוח הנכסים - נכסים אלו לא יפותחו. מניעת הזכות של הציבור לבצע את הדרוש לפיתוח נכסיו היא הפרה חמורה של חירות הציבור. יתרה מזו, נניח שהמדינה לא תעניק לאף אדם זכות ייחודית לשימוש בנכסי הטבע, כיצד תתבצע חלוקת המשאב? כיצד יחולקו חול הים, המלח והברום של המדינה? על בסיס כל הקודם זוכה? הרי המשאב הינו מוגבל וכל כריה שלו בהכרח גורעת מחלקו של אזרח אחר, בין אם בהווה או בעתיד. אם כך, נראה שמניעת מתן זכות בלעדית מחייבת מניעה כוללת של שימוש במשאבי הטבע של המדינה. באותה מידה ניתן לשאול כיצד תקבע הזכות להשתמש בחופי הכנרת? הרי ישנה מגבלת תכולה בחוף ובשלב כלשהו, במיוחד בימות הקיץ, הקמת אוהל של אדם אחד תבוא על חשבון היכולת של האחר להקים אוהל ולממש את זכותו לשימוש במשאב הטבע.


  • השפעה תקציבית

אין באופן מפורש, תיתכן השפעה עקיפה.


  • פיזיבליות אכיפה

לא רלוונטי.


  • התאמה לערכי המדד

המדינה חייבת לקבוע מנגנון כלשהו לווסת את השימוש במשאבי הטבע וכל מנגנון כזה, בין אם ינוהל בידיים פרטיות ובין אם ינוהל על ידי המדינה יהווה הפרה של חוק היסוד. בנוסף, מטיל החוק חובה על רשויות השלטון לשמור ולהגן על אוצרות הטבע, אך החוק אינו מגדיר בצורה כלשהיא את גבולותיה של אותה חובה ובכך פותח פתח לכל רשות ממשלתית הרוצה להוסיף חוקים תקנות ורגולציות ככל שתרצה ובלבד שתטען שבכך היא מגנה על אוצרות הטבע.


המדד הערכי שואף למיעוט רגולציה, ולהגברה של אחריות אישית וחירות. ערכים אלו מופרים בהצעת חוק זו משום שמחד היא מקנה למתכנן המרכזי כוח רב מדי בהגנה על משאבי הטבע ובהגדרת סביבה נאותה, ומנגד מפקיעה מידי המדינה, בכובעה כמייצגת הציבור, את היכולת להעניק זכויות קניין לגורמים פרטיים על מנת להבטיח פיתוח יעיל של המשאב. בנוסף, החוק מפקיע את האחריות לשמירה על הסביבה מידי הציבור ומעביר אותה למתכנן המרכזי. הדרך לחברת חסד, נדיבה ואחראית היא באמצעות ביסוס תחושת האחריות של האזרח ולא באמצעות השלכתה על המדינה.



[1] החוק באתר הכנסת:

http://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=564131


Featured Posts

פוסטים אחרונים

  • RSS Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
דרכי יצירת קשר

"בצדק!" - עמותה למדיניות יהודית (ע"ר)

טרומפלדור 41 פתח תקווה

טלפון: 03-5317921

פקס: 077-5329494

דואר אלקטרוני: office@betzedek.org.il

דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.לשעבר שותף ומנהל חטיבת הייעוץ בחברת תבור כלכלה ופיננסים.במסגרת עבודתו בתבור ייעץ למשרדי ממשלה וגופים ציבוריים רבים, לבנקים, לחברות ביטוח, לפירמות גדולות ולשוק ההון.בין השאר ליווה את הפרטת נמל אילת, את הסכם הסחר עם סין, את בחינת כדאיות המענקים לאינטל, את תוכנית ההתייעלות של רשות האכיפה והגבייה...

1 / 21

Please reload

כל הזכויות שמורות לעמותת "בצדק!" 2016