הצעת חוק לקביעת מגבלות לעניין חברה המבצעת הסדר

עמדת המדד-התנגדות מלאה


  • עיקרי החוק

הצעת החוק מבקשת לקבוע סנקציות כנגד חברות ובעליהן המבצעות הסדר חוב. ההצעה מתייחסת לשלושה אפיקים שונים, אחד תחת חוק הביטוח ושניים תחת חוק החברות. הסנקציה הראשונה- איסור על "ועדת ההשקעות" של חברות הביטוח והמוסדיים הגדולים להשקיע בחברות אשר ביצעו הסדר. האיסור הינו למשך 10 שנים. הסנקציה השנייה- במידה ויש לבעל חברה המבצעת הסדר חוב החזקות בחברה נוספת, והחברה חילקה דיבידנד, ישועבד הדיבידנד באופן מידי לנושי החברה אשר ביצעה הסדר חוב. הסנקציה השלישית- קביעה כי ברירת המחדל היא איסור על הסדר חוב אשר מפחית מעל 20% מגובה החוב המקורי. הסדר שכזה ניתן יהיה לאשר בתנאי שתינטל השליטה מבעל השליטה המקורי ותועבר לידי הנושים.

  • תמצית חוות הדעת

מדינת ישראל מאופיינת בהליכי חדלות פרעון בלתי יעילים, ולכן בשנים האחרונות בחנה ועדה את המצב והוגשה הצעת חוק ממשלתית מקיפה שנמצאת בשלב זה בדיוני הוועדות. הצעת החוק אמורה לעלות להצבעה במהלך חצי השנה הקרובה. אי אפשר לפתור עניין מורכב זה באמצעות שלוש הצעות פשוטות ופשטניות ללא דיון מעמיק בנושא.


  • פרטים טכניים על הצעת החוק

הצעה חוק מספר פ/3508/20 הינה תיקון חקיקה לחוק החברות, תשנ"ט-1999, הוספת סעיפים 307א ו-350(א)(2) ו-(3). כמו כן היא תיקון לחוק הפיקוח על שירותים פיננסים (ביטוח), תשמ"א-1981, הוספת סעיפים 41ה(ב1) וכן 92א(ה).

ההצעה הוגשה ליו"ר הכנסת והסגנים בתאריך כ"ז בחשוון התשע"ז – 28.11.16, ע"י חבר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד).

  • רקע

הסדרי חוב הינם הסדרי תשלום בין נושים ובעלי חוב אשר נקלעו לחדלות פרעון ואינם יכולים לפרוע את חובותיהם. ישנם מספר שחקנים מרכזיים בהסדרים הללו ובעיקר מחזיקי אג"ח של החברה והמלווים האחרים שלה. כיום, אחוז גדול מסכומי הפנסיה והחסכונות של אזרחי ישראל מושקעים בשוק האג"ח[1]. למעשה כאשר חברה חדלת פרעון ואינה מבצעת הסדר, זכויות השליטה והניהול יועברו לידי מחזיקי האג"ח והנושים האחרים. החל משנת 2008 אנו עדים לסדרת הסדרי חוב בחברות רבות, חלקם מהגדולות ביותר במשק, כגון אפריקה ישראל, דלק, אידיבי, אלביט ועוד. מצב זה, ועוד גורמים נוספים, הביאו לכדי הכרה והבנה אצל מקבלי ההחלטות כי יש צורך לשנות את הכללים. לצורך כך הוקמו מספר ועדות אשר ניסו לשנות את המצב כגון ועדת הריכוזיות וועדת חודק. גם לעניין הסדרי החוב הוקמה וועדה מיוחדת (וועדת אנדורן- בראשות מנכ"לית משרד האוצר).

ככלל, ניתן לומר כי המצב בישראל מורכב במיוחד. השוק קטן וריכוזי ובמקרים רבים מונע תחרות ראויה. לעניין זה השפעה כמובן גם בתחום הסדרי החוב. כאשר נותני האשראי (הבנקים והמוסדיים) מצומצמים יחסית ומקבלי האשראי (החברות) מצומצמים יחסית גם הם, ולעיתים קרובות אף מדובר באותם אנשים, ברור כי יש בעיה אינהרנטית, ועולה חשד מיידי כי לא בהכרח טובת המשקיעים עומדת לנגד עיני המוסדיים אלא נושאים אחרים, כגון קשר אישי עם בעל החוב או הידיעה כי ככל הנראה דרכיהם של בעל החוב והמשקיע המוסדי יצטלבו שוב בעתיד. לחשד זה ישנה השפעה כפולה: גם במועד הסדר החוב, כאשר המוסדיים לא תמיד פועלים לטובת המשקיעים, וכן בעתיד לאחר הסדר החוב, כאשר איש העסקים יבוא ויבקש שוב אשראי לחברה אחרת שלו.[2]

יש לציין כי עם המורכבות של המשק הישראלי, הליכי חדלות הפרעון אינם יעילים בצורה יוצאת דופן. משך הזמן הממוצע להליך הינו שנתיים בעוד ההחזר עומד על כ-62 סנט לכל דולר חוב. לשם ההשוואה ממוצע ה-OECD 1.7 שנים ו-73 סנט לכל דולר חוב.[3]

בהצעת החוק יש מספר נקודות בעיתיות. המציע מציין כי שלא כבעבר, רוב כספי הפנסיה מושקעים באג"ח קונצרני. מדובר בנתון שגוי. על פי נתוני משרד האוצר לעיל אחוז הכספים המושקע באג"ח קונצרני הינו כ-15 אחוז בלבד.

האיסור על השקעה בחברה או בחברה אחרת אשר בשליטת מי שביצע הסדר חוב, איננו הגיוני. כפי שהוזכר לעיל, המשק הישראלי ריכוזי ביותר, מניעת התקשרות עם מי שביצע הסדר חוב למשך 10 שנים עלולה להשפיע רבות על חסכונות הפנסיה של אזרחי ישראל ובסופו של דבר לפגוע בהם כפליים, פעם אחת בהסדר החוב, ופעם שניה במניעת השקעה בחברה מניבה אשר בעליה מסיבות אלה ואחרות פשט רגל (יש לציין כי ניתן בהליך מיוחד להשקיע בחברה אשר בעליה ביצעו הסדר חוב, אולם ברירת המחדל היא שלא ניתן).

האיסור השני על קבלת דיבידנד בעייתי גם הוא. השלב הסופי בדיני פשיטת הרגל ליחיד כולל "הפטר". הפטר משמעו סיום ההליכים כלפי חייב, תוך קביעת הסכום אותו יצטרך להחזיר מעתה והלאה עד תאריך שיקבע בהסדר על ידי שופט. אין בהחלטת השופט לקבוע מאין יגיע הכסף, אך כמובן שהוא מתחשב ביכולות ההשתכרות העתידית של החייב. כך או כך ברי כי בדיני חדלות הפרעון ישנה הבנה כי בשלב מסוים מפסיקים לרדת לחיי החייב מתוך רצון לאפשר לו להשתקם. רציונאל זה ראוי שייושם גם בדיני חברות.

הפרדה נכסית בין נכסי בעל חברה לחברה עצמה זה כלל יסוד בדיני חברות. במקרים מסוימים המצוינים בחוק ניתן לבצע "הרמת מסך".[4] אין כל צדק והיגיון כי כל הסדר חוב יכלול הרמת מסך.

החלק האחרון של ההצעה גם הוא אינו ברור. מציע ההצעה קבע כי כל הסדר הכולל מחיקת חוב הגבוה מ-20 אחוז יכלול העברת שליטה. אם אכן מדובר בחברה אשר התנהלה כראוי אך איתרע מזלה והיא לא עמדה בתשלום חובותיה, מדוע ניקח מבעליה את ניהול החברה? לא בהכרח כל חברה מפסידה בגלל ניהול לא טוב, ואין הצדקה להוצאה אוטומטית של השליטה מידי הבעלים. יתר על כן, בהנחה כי הנושים מסכימים על כך שהיכולת להוביל את החברה ולהוציאה מהמשבר היא בידי ההנהלה הנוכחית, מדוע לא יורשו לעשות כן?[5]




  • השפעה תקציבית

אין.

  • פיזיבליות אכיפה

אין קושי.


  • התאמה לערכי המדד

המציע מבקש להטיל "קלון כלכלי". מבחינה ערכית ומוסרית לא ברור כלל כי הדבר ראוי. בהשקעות כידוע, יש סיכוי ויש סיכון. גם אם נניח כי חלק מאנשי העסקים אינם פועלים ביושרה בעניין הסדרי החוב, כיצד מבקש חבר הכנסת לקבוע כי על כלל הסדרי החוב יש "קלון כלכלי"? היכן חלקם של האנשים הישרים, אשר באמת ובתמים נקלעו למשבר ולא יכלו לצאת ממנו ללא הסדר חוב? ענישה קולקטיבית אינה ראויה ואינה מוסרית. הצעת החוק משדרת יחס נוקשה כלפי בעלי ההון, ולא מציגה את ההיגיון הכלכלי מאחורי מרכיביה.

ככלל עמדתנו היא מיעוט רגולציה במידת האפשר, ואכן המדד איננו מתנגד לרגולציה במקום בו ישנם כשלי שוק. על פניו, תחום זה רווי כשלי שוק ויש להסדירו, אולם כאמור, בתקופה זו נידונה בוועדות הצעת חוק ממשלתית כוללת ומקיפה בעניין ויש לבכר דרך פעולה זו, על פני חקיקה פרטית אשר תיצור חוק הנראה כטלאי על טלאי.

בנוסף, ייתכן מאוד שהצעות אלה יגררו נזק כבד לציבור החוסכים והמשקיעים, דבר אשר לבטח אינו רצוי, הן מצדנו והן מצד מציע ההצעה. זהו נזק חברתי עצום המשפיע על כל אחד ואחד מאזרחי ישראל.






[1] על פי נתוני משרד האוצר כ-15 אחוז מתוך 1.3 טריליון ₪, מהשקעות הגופים המוסדיים הינן באג"ח פרטי. ראה: התפתחויות עיקריות בנושאים פיננסים בשנת 2015 עמוד 4 http://www.boi.org.il/he/NewsAndPublications/RegularPublications/Documents/MabatStat2015/tik.pdf


[2] ראה דוד האן דיני חדלות פרעון פרק 2 (2009).


[3] להרחבה ראה: Doing Business 2017 economy profile 2017- Israel 87-95 (The World Bank, 2017) http://www.doingbusiness.org/~/media/wbg/doingbusiness/documents/profiles/country/isr.pdf


[4] לדוגמה סעיף 6(א) לחוק החברות קובע כי הונאת נושה הינה עילה להרמת מסך.


[5] להמלצות נוספות בנושא חדלות פרעון ראה: אנדרי ינאי הסדרי חוב בישראל (MILKEN INSTITUTE, 2013)



Featured Posts

פוסטים אחרונים

  • RSS Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
דרכי יצירת קשר

"בצדק!" - עמותה למדיניות יהודית (ע"ר)

טרומפלדור 41 פתח תקווה

טלפון: 03-5317921

פקס: 077-5329494

דואר אלקטרוני: office@betzedek.org.il

דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.לשעבר שותף ומנהל חטיבת הייעוץ בחברת תבור כלכלה ופיננסים.במסגרת עבודתו בתבור ייעץ למשרדי ממשלה וגופים ציבוריים רבים, לבנקים, לחברות ביטוח, לפירמות גדולות ולשוק ההון.בין השאר ליווה את הפרטת נמל אילת, את הסכם הסחר עם סין, את בחינת כדאיות המענקים לאינטל, את תוכנית ההתייעלות של רשות האכיפה והגבייה...

1 / 21

Please reload

כל הזכויות שמורות לעמותת "בצדק!" 2016