הצעת חוק הפיקדון על מכלי משקה – תיקון – החלת החוק על מכלי משקה גדולים

עמדת המדד-התנגדות מלאה

  • עיקרי החוק

חוק הפיקדון קובע כי מיכלי משקה בקיבולת קטנה מ-1.5 ליטר יושבו לצורך מחזור תמורת דמי פיקדון של 30 אג' עבור כל מיכל. כעת מבקשת הצעת החוק להרחיב את תחולת החוק גם על בקבוקים בקיבולת של 1.5 ליטר ומעלה, תמורת פיקדון של 50 אג'.

  • תמצית חוות הדעת

הרחבת הפיקדון לבקבוקים גדולים מזיקה ומיותרת. ניתן להשיג את יעדי המיחזור גם ללא חוק דמי פיקדון, הרחבת היקפי הבקבוקים בפיקדון יגררו עליות מחירים ברשתות וכלל לא ברור שהמיחזור תורם לאיכות הסביבה כאשר אין תכנית אב בנושא. מלבד זאת, חוק האריזות החדש אמור לספק מענה טוב לנושא הבקבוקים.

  • פרטים טכניים על הצעת החוק

הצעה פ/3022/20 היא תיקון לחוק הפיקדון על מכלי משקה – החלת החוק על מכלי משקה גדולים. הוגשה בט"ו באייר התשע"ו, 23.5.2016. מוגש על ידי קבוצת חברי הכנסת: איתן כבל, נורית קורן, יעקב פרי, דב חנין, יעל כהן-פארן, אורן אסף חזן, יחיאל חיליק בר, אלעזר שטרן, אורלי לוי אבקסיס, שרן השכל, מסעוד גנאים, איל בן ראובן, עבדאללה אבו מערוף, איימן עודה, יואל חסון, זוהיר בהלול, קסניה סבטלובה.


  • רקע

עלויות למשק

במסמך שהוגש לתאגיד אל"ה בשנת 2005 נידון הרעיון להרחיב את חוק הפיקדון לבקבוקים בנפח 1.5 ליטר. [1] בחישוב שערכו, על פי החלופה ה'מקילה' עולה כי העלות למשק בעקבות הפעלת חוק הפיקדון הגיעה ל-62 מיליון ₪. יש להניח שהיום ההיקפים גדולים עוד יותר.

הבקבוקים הגדולים, בשונה מהבקבוקים הקטנים, נרכשים בעיקר על ידי משקי בית ברשתות השיווק. על פי הערכת החוקרים, למרות חוק הפיקדון רק כ-20% מהבקבוקים מוחזרים על ידי הציבור,[1] ואת השאר מחזירים אספנים שמשתמשים בכספי הפיקדון כמקור פרנסה.[2] [3] משמעות הדבר שרוב הציבור בחר לוותר על כספי הפיקדון ולא היתה כאן תוספת מוטיבציה עבורו. באשר לבקבוקים הגדולים, הצפי הוא שיוחזרו יותר בקבוקים על ידי הציבור. הדבר יגרום לתורים שיגזלו זמן, וכן יאלצו את רשתות השיווק להקצות כוח אדם נוסף לקבלת הבקבוקים, לדאוג לאחסון ולשינוע. העלויות הללו יגולגלו בסופו של דבר אל הצרכן דרך עליית מחירי המוצרים.


היעדר נחיצות

מלבד החסרונות הנ"ל, כלל אין צורך בחוק כזה שיכביד על הציבור וייקר את מוצרי המחייה. נתונים מראים שצעדים כגון הצבת מכליות מיחזור ותשדירים ציבוריים הביאו להגברת מיחזור הבקבוקים שאינם בפיקדון באופן התנדבותי. כיום עומד שיעור מסירת הבקבוקים ללא פיקדון על כמעט 60%, כ-20% פחות משיעור השבת בקבוקים בפיקדון, וכאמור, את מרבית בקבוקי הפיקדון לא הציבור אוסף. הפער אינו מצדיק הכבדה כזו על הציבור, במיוחד כאשר הוכח שניתן לשפר אותו באמצעות חינוך והגברת התודעה הציבורית.

יתרה מכך, פרופ' אופירה אילון, חוקרת בכירה במוסד שמואל נאמן וראש המחקר לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, טוענת כי הבעיה המרכזית היא שאין תכנית אב לטיפול בפסולת. המטרה צריכה להיות קודם כל הפחתה של הייצור ורק אח"כ טיפול בפסול המיוצרת. בהיעדר תכנית אב אי אפשר לדעת כמה מוציאה ישראל על מיחזור, אולם להערכתה מדובר על למעלה מ-4 מיליארד ₪ בשנה. [4]

חוק האריזות הקיים היום למעשה מטיל את האחריות לטיפול באריזה על היצרן. אך חוק הפיקדון, בפועל מחריג את בקבוקי הפלסטיק מחוק האריזות, ומטיל את הטיפול בפסולת על הציבור ועל רשתות השיווק. כך אין שום מוטיבציה ליצרן למצוא חלופות לא מזהמות כיוון שהנטל כלל לא מוטל עליו.

בשיחה עם פרופ' אילון, עלה כי לישראל כלל אין יכולת לטפל בכל הפלסטיק הנאסף ורובו נשלח למיחזור בסין. איסוף הבקבוקים והשינוע כרוך גם הוא לא מעט ביצירת זיהום, בין היתר על ידי משאיות ישנות המונעות בדיזל ויוצרות זיהום מתחבורה שהוא המסוכן ביותר שמגיע ישירות לדרכי הנשימה שלנו.



  • השפעה תקציבית

לא ניתן לדעת כיוון שלא קיימת תכנית אב בנושא.

  • פיזיבליות אכיפה

מדובר בהרחבת חוק קיים שפועל ונאכף ועל כן לא צפויה בעיה באכיפה.


  • התאמה לערכי המדד

על פי ערכי המדד יש להבטיח סביבה בריאה, ובמידה ומיחזור הפלסטיק מקטין את הזיהום הרי שזו מגמה חיובית.

אולם תאגיד אל"ה הצליח לאורך שנים, באמצעות הגברת מודעות ופריסת מכליות איסוף, להביא לאיסוף התנדבותי של כ-60% מהבקבוקים שלא חל עליהם חוק הפיקדון. הרחבת חוק הפיקדון תיצור מטרד גדול עבור משקי הבית, זמן המתנה ברשתות השיווק, עלויות גדולות למשק כולו, עליית מחירי המוצרים ברשתות השיווק ואולי גם החרפת השימוש של גורמי פשיעה במיחזור כאמצעי להלבנת כספים.

חוק האריזות הקיים הוא כבר אמצעי יעיל לצמצום ייצור מחומרים מזהמים בכך שהוא מטיל את האחריות לטיפול באריזות על היצרן ולא על הציבור או על רשתות השיווק.

כל העיסוק במיחזור ללא תכנית אב מסודרת כפי שנעשה במדינות אחרות בעולם, מטיל בספק את היעילות של המערכת כולה ומקשה על היכולת לאמוד את העלויות הכוללות למשק.

לאור כל האמור לעיל, הרחבת חוק הפיקדון מיותרת ומזיקה ואנו מתנגדים להצעת החוק.



[1] "הרחבת חוק הפיקדון למיכלים בנפח 1.5 ליטר", נכתב ע"י פרופ' אופירה אלון, מרכזת הפרויקט ממוסד ש. נאמן, מר גדי רוזנטל מחברת כיוון – ייעוץ וניתוח כלכלי, ופרופ' מרדכי שכטר, המרכז לחקר משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה.

http://www.neaman.org.il/Neaman2011/Templates/ShowPage.asp?DBID=1&TMID=581&LNGID=2&FID=646&IID=8084

[2] הנתונים והטבלה לקוחים מהמקור המובא בהערה 1.


[3] בכתבה שפורסמה בדה-מרקר מתאר אספן בקבוקים כיצד אסף כ-800,000 בקבוקים בחודש (המספר ירד לאחר כניס שחקנים נוספים), ולאחר הוצאות שונות הרוויח כ-8,000 ₪ בחודש. http://www.themarker.com/markerweek/1.2148904


[4] אספני בקבוקים במקרה הטוב. במקרים פחות טובים מדובר בארגוני פשיעה שמשלמים לאוספי בקבוקים בכסף שחור ומלבינים אותו באמצעות קבלת כספי הפיקדון.


[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001130538 [5



Featured Posts

פוסטים אחרונים

  • RSS Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon