הצעת חוק ייצוג הולם של יהודים בני המגזר החרדי בשירות הציבורי (תיקוני חקיקה)

עמדת המדד-התנגדות מלאה

  • עיקרי החוק

הוספת מגזר החרדים למגזרים המקבלים העדפה מתקנת בקבלה לעבודה במשרדי הממשלה וזאת על מנת להביא לייצוג ההולם את חלקם באוכלוסייה.

  • תמצית חוות הדעת

חוקי הייצוג ההולם והצעה זו בפרט סותרים את ערכי המדד משתי סיבות עיקריות:

  1. מדובר בכפיה של שוויון תוצאתי שפירושו קיפוח של אזרחים עם כישורים עודפים שהתאמצו יותר אך הגיעו מהמגזר הלא נכון. בפועל יש פה הפרה של ערך שוויון ההזדמנויות.

  2. תוצאה של כפיה זו תהיה העסקה של עובדים פחות יעילים ולכן ניצול פחות טוב ושימוש לא ראוי בכספי המיסים.

יש להבהיר שלו היה מדובר על מצב שבו אזרחים עם כישורים זהים נדחים בשל שייכותם למגזר החרדים או מגזר מיוחד אחר, אזי חוות הדעת הייתה אחרת אך לאור הפערים העצומים בין רמת הכישורים והמוטיבציה בין האוכלוסיות השונות כנראה שזה לא המצב.

עם זאת אנו ממליצים לתקן את העיוות של אי הכרה בשנות הלימוד בישיבה כלימודים על תיכוניים, מומלץ לקבוע קריטריונים מקבילים להכרה בלימודים במדעי הרוח, כמובן בכפוף להשלמת יכולות בסיסיות בלימודי אנגלית, מתמטיקה ולשון.

  • פרטים טכניים על הצעת החוק

  1. הצעה זו היא תיקון חקיקה: תיקון סעיף 15 א בחוק שירות המדינה (מינויים) התשי"ט-1959 ותיקון סעיף 18 א בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975.

  2. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת אמנון כהן (פ/1776/19).

  3. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי הכנסת (פ/1425/19).

  4. ההצעה הנדונה הוגשה ביום כ"א בסיוון התשע"ה – 8.6.15 על ידי משה גפני ואורי מקלב.

  • רקע

ייצוג הולם למגזרים מסויימים הוא כלל שעומד מאחורי לא מעט סעיפי חקיקה במדינת ישראל. הנחיה היועץ המשפטי לממשלה שפורסמו בנושא ב-2006 מגדירה את העיקרון מאחורי החקיקה כך[1]:

"עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הישראלי. עיקרון זה אינו מתמצה באיסור אפליה, אלא מטיל חובה לנקוט במקרה הצורך, בפעולה אקטיבית להשגת שוויון מהותי. ההעדפה המתקנת אינה חריג לעקרון השוויון אלא נגזרת הכרחית ממנו ואחת הערובות המרכזיות להגשמתו"

המכשול העיקרי בהנחיה הזו של היועץ המשפטי לממשלה, ובאופן כללי בדיוני חקיקה שונים על נושא השוויון, שאין התייחסות מספקת להבדל העקרוני בין שוויון תוצאתי לשוויון הזדמנויות.

גם כאשר היועץ המשפטי מצטט את מגילת העצמאות על הנושא הוא נכשל בהבנת הנקרא:

"מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל, תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות"

האם שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה מחייב שבמשרדי הממשלה יועסקו עובדים מכל המגזרים על פי חלקם באוכלוסייה?

האם מגזר שהאזרחים הנכללים בו אינם מתמודדים באופן שווה על משרות במשרדי ממשלה צריכים לקבל ייצוג שווה במשרדי הממשלה או על פי חלקם היחסי בהתמודדות ובכישורים?

נכון לשנת 2010 שיעור החרדים באוכלוסייה עמד על 6% והתחזיות היו שעד שנת 2020 מגזר זה יהווה 11% מהאוכלוסייה[2].

לו היינו עוסקים בתופעה של אפליה על בסיס מגזרי, כלומר לו שיעור החרדים שרוכשים את הכישורים הרלוונטיים ומתמודדים על משרות במגזרי הממשלה היה זהה לשיעור רוכשי הכישורים והמתמודדים באוכלוסייה הכללית אזי היינו יכולים לטעון שישנה פה הפרה של עקרון שוויון ההזדמנויות.

אך שיעור בעלי ההשכלה הרלוונטית ושיעור מחפשי העבודה במגזר החרדי נמוך משמעותית מהמגזר הכללי ולכן תת הייצוג שלו במשרדי הממשלה הינו לגיטימי לחלוטין. הגרפים להלן מציגים השוואה בין שיעור התעסוקה של חרדים ויהודים שאינם חרדים[3]:

כפי שניתן לראות הפער צומצם בשנים האחרונות אך הדרך עוד ארוכה עד שייסגר, כמו כן מכאן לא ניתן ללמוד על הכישורים הרלוונטיים לעבודה במשרדי ממשלה אך כפי שאנחנו מכירים את הנתונים שיעור האקדמאים מקרב החרדים נמוך מאוד ביחס לשיעור האקדמאים באוכלוסייה הכללית.

מכאן ניתן ללמוד שתת הייצוג אינו תוצר של אפליה וקיפוח זכויות אלא להיפך, לו יחוייבו משרדי הממשלה להעסיק חרדים על פי ייצוגם באוכלוסייה תהיה בכך אפליה וקיפוח זכויות של אזרחים אחרים שהתאמצו יותר והינם מתאימים יותר לשמש בתפקיד.

בשנת 2010 כונסה ביוזמת משרד התמ"ת הוועדה לבחינת מדיניות התעסוקה[4]. הוועדה הורכבה ממומחים בעלי תפקידים רלוונטיים ובראשה עמדו פרופסור צבי אקשטיין ופרופסור יוג'ין קנדל.

הוועדה קבעה יעד לעליה עד שנת 2020 משיעור תעסוקה של 40.4% ל-63% אצל גברים חרדים ומשיעור תעסוקה של 56.7% לשיעור תעסוקה של 63% אצל נשים חרדיות.

הוועדה גם המליצה על שיטות להגיע ליעדים אלו אך אף אחת מהן לא כללה כפיה של המעסיקים או הממשלה לייצוג הולם או העדפה מתקנת.

השיטות שכללו מס הכנסה שלילי ותמריצים שונים בוודאי עולים כסף למשלם המיסים וישנה שאלה ערכית האם ראוי לתמרץ מכספי המיסים אוכלוסיות שאינן עושות בעצמן את כל המאמצים להעלות את שיעור התעסוקה שלהן. אך למרות שמדובר בשאלה מורכבת, מקצועית וערכית, אין ספק שבמקרה של גברים חרדיים ונשים ערביות מדובר בנושא קריטי שהימנעות מטיפול בו תגרור עלויות כבדות יותר למשלם המיסים בעתיד.

יש להבחין בין הסוגיה של תמרוץ אוכלוסיות ובין הצעות לייצוג הולם. הראשונה מדברת על עתיד המשק ויש לבחון אותה בכלים של עלות-תועלת למשק. השנייה מתיימרת לדבר על צדק וערך השוויון כשבפועל היא פועלת נגד ערך השוויון הרלוונטי שהוא שוויון הזדמנויות, כפי שנפרט עוד בהמשך.

  • השפעה תקציבית

בהצעת החוק אין התייחסות להשפעה התקציבית, ההצעה תחייב העסקת עובדים בעלי כישורים נמוכים מהקיים ולכן יש לה השפעה תקציבית מהותית אם כי קשה למדידה.

  • פיזיבליות אכיפה

לא רלוונטי

  • התאמה לערכי המדד

עקרונית הצעת חוק זו אינה עומדת בערכי המדד ממספר סיבות:

  1. כפי שהוסבר לעיל, החקיקה מבקשת שוויון תוצאתי ולא שוויון הזדמנויות. כפיה של שוויון תוצאתי, כשרמת המאמצים והכישורים שונה, מהווה הפרה של עקרון שוויון ההזדמנויות שכן היא פוגעת באלו שמתאמצים ומעדיפה על פניהם אחרים שהתאמצו פחות אך שייכים למגזר שמופלה לטובה.

  2. על מנת לממש את החוק ייאלצו משרדי הממשלה להעדיף חרדים פחות מוכשרים על מועמדים מוכשרים יותר מה שיגרור בהכרח יעילות נמוכה יותר של משרדי הממשלה. עקרון זה נכון לכל המקומות ולכל המגזרים עליהם מופעל עקרון ההעדפה המתקנת. יוצא מזה שהתמורה למיסים תהיה נמוכה יותר וזו הפרה של עיקרון הזהירות והיעילות בשימוש בכספי ציבור.

  3. חשוב לציין שאנו מכירים בתפקיד של מדינת ישראל כתחליף מסויים לגבאי הצדקה הקהילתיים. לו היה מדובר על תכנית לעידוד תעסוקה לעניים ייתכן והיינו מתייחסים אחרת שכן תעסוקה כפתרון לעוני הינה מדרגת הצדקה העליונה של הרמב"ם. עם זאת, גם אז היינו מבקשים אמידה של עלויות התכנית וסיווגה תחת הוצאות הרווחה של מדינת ישראל במקום הערבוב הקיים היום בין תכניות מעין אלו ובין צרכי הציבור האחרים שאינם בגדר צדקה. בכל מקרה כפי שעולה מהצעת החוק והצעות החוק הדומות לה וכפי שעולה מחוות הדעת שצוטטה של היועמ"ש, אין מדובר במנגון צדקה אלא במנגנון המבקש לכפות שוויון תוצאתי וכפיה של שוויון כזה מנוגדת לערכי המדד.

עם זאת אנו ממליצים לתקן את העיוות של אי הכרה בשנות הלימוד בישיבה כלימודים על תיכוניים, מומלץ לקבוע קריטריונים מקבילים להכרה בלימודים במדעי הרוח, כמובן בכפוף להשלמת יכולות בסיסיות בלימודי אנגלית, מתמטיקה ולשון.

[1] ייצוג הולם למגזרים מסויימים, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, עדכון אייר התשס"ו, מאי 2006, מס' הנחיה 1.1503

[2] הוועדה לבחינת מדיניות תעסוקה - דו"ח סופי, 3 ליוני, 2010

[3] לקט נתונים מתוך הסקר החברתי 2013 בנושא תעסוקה, פרסום בתאריך 14.1.2015

[4] הוועדה לבחינת מדיניות תעסוקה - דו"ח סופי, 3 ליוני, 2010


Featured Posts

פוסטים אחרונים

  • RSS Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon