העדפת תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון - הארכת הוראת שעה

עמדת המדד-התנגדות מלאה

  • עיקרי החוק

הצעה להאריך את ההעדפה של טקסטיל תוצרת הארץ במכרזי מערכת הביטחון.

הוראת שעה מ-2010 העניקה למשך שנתיים יתרון למפעלי טקסטיל ישראליים על מפעלים זרים במכרזי מערכת הביטחון. הוראת השעה הוארכה שוב ב-2013 וההצעה הנוכחית נועדה להאריך את ההעדפה למשך 5 שנים נוספות.

על פי הוראת השעה הצעת מחיר שתינתן לצה"ל ומשרד הביטחון על ידי מפעל ישראלי יכולה להיות יקרה יותר עד 100% מהצעת המחיר של מפעל זר ולזכות ביתרון. הצעת מחיר ישראלית שתינתן למשרד לבטחון פנים יכולה להיות יקרה ב-50% מהצעה זרה ולזכות ביתרון.

  • תמצית חוות הדעת

מדובר בהארכה שלישית של מדיניות זמנית שאינה מלווה בתכנון פעולות שיסייעו להיגמל מהתלות במדיניות זו. זו מדיניות שיוצרת משרות חסרות הצדקה כלכלית הממומנים מכספי ציבור ומעמיקות את התלות במקום לפתור אותה.

הצעת חוק זו אינה עומדת בערכי המדד. היא לא מתייחסת לתכנון כלכלי ארוך טווח וביצוע שיטתי של מדיניות, אין בה זהירות ויראת כבוד כלפי כספי ציבור והיא אינה מבוססת על מחקר ובקרה שוטפים.

  • פרטים טכניים על הצעת החוק

  1. ההצעה מוגשת כתיקון לסעיף 3א(א)(1) לחוק חובת המכרזים, התשנ"ב–1992

  2. בסוף שנת 2010 הועבר תיקון לחוק המקנה לממשלה סמכות להתקין תקנות להעדפת תוצרת הארץ גם בתחום הטקסטיל ברכישות כוחות הביטחון. תיקון זה נקבע כהוראת שעה לשנתיים. הוראת השעה הוארכה בחודש יוני 2013 בשנתיים נוספות, בחוק חובת המכרזים (תיקון מס' 22 – הוראת שעה), התשע"ג–2013.

  3. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה ועל שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת שלי יחימוביץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/4445/18; פ/609/19).

  4. ההצעה הנדונה הוגשה ביום כ"ב באייר התשע"ה – 11.5.15 על ידי שלי יחימוביץ', מרדכי יוגב, משה גפני, יצחק וקנין, יריב לוין ומאיר כהן.

  • רקע

עד סוף שנות ה-70 ישראל הייתה מעצמת טקסטיל מסיבה אחת פשוטה – מכסי מגן גבוהים מאוד שהפכו את ייבוא הטקסטיל מחו"ל ליקר מידי וחייבו את אזרחי ישראל לרכוש טקסטיל יקר תוצרת הארץ. ממשלתו של בגין החלה בהפחתת מכסי המגן, תהליך שממשיך עד ימינו ובעקבותיו עבר כמעט כל הייצור למדינות בהן כוח העבודה זול יותר[1]:

למדינת ישראל אין יתרון יחסי בייצור טקסטיל ולכן במקביל לירידה בהיקף הייצור בענפי ההלבשה והטקסטיל יש מגמה של צמצום מספר המועסקים בענפים האלה[2]:

הנפגעים העיקריים מצמצום התעסוקה בענף הם תושבי הפריפריה. במשך שנים ארוכות, באמצעות מכסי מגן ותמיכות אחרות, ביססה מדינת ישראל את עיקר התעסוקה בפריפריה על מפעלי תעשיה מסורתית כדוגמת טקסטיל. הטיפוח המתמשך של ענפי התעשייה המסורתית יצרו תלות של הפריפריה בענפים אלו ולכן כאשר הותר לתעשיינים להעביר את פסי הייצור לחו"ל וליבואנים לייבא ביגוד התרחשו גלי פיטורים המוניים שפגעו בעיקר בתושבי הפריפריה.

מנגד, מצבם של הצרכנים בישראל השתפר משמעותית, על פי איגוד לשכות המסחר[3] בין השנים 2000 ל-2013 ירד מדד מחירי ההלבשה ב-23.4% בעוד מדד המחירים הכללי עלה ב-30.8%, כלומר ירידה ריאלית של 41.4%.

על פי דברי ההסבר להצעת החוק: "בתחום הטקסטיל בישראל מפעלים רבים נמצאים על סף קריסה ואלפי עובדי טקסטיל עומדים בפני סכנת פיטורין, בין היתר בשל בחירת משרדים ממשלתיים לרכוש טקסטיל בייבוא מסין ומארצות אחרות במקום לייצר בארץ. יש להדגיש כי בתחום זה אין כל מוביליות תעסוקתית, ומי שמפוטר, מעבר לטרגדיה האישית הכרוכה בכך וכריתת מטה לחמה של משפחה, הופך גם לנטל כלכלי על כתפי המדינה במקום לכלכל את משפחתו בכבוד. מדיניות זאת אינה הגיונית, מוסרית או כלכלית.

בעבר, היצרנים הישראלים מצאו עצמם במבוי סתום: בלי אפשרות להתחרות בארצם שלהם עם תוצרת סין ומדינות נוספות, שם שכר העבודה הוא שכר עבדות, ואף בלי אפשרות להתחרות עם תוצרת ארה"ב, שם שכר העבודה גבוה מהשכר בישראל. במדיניות זו גזרה ממשלת ישראל את דינם של המפעלים הישראלים להיסגר.

בסוף שנת 2010 הועבר תיקון לחוק המקנה לממשלה סמכות להתקין תקנות להעדפת תוצרת הארץ גם בתחום הטקסטיל ברכישות כוחות הביטחון. תיקון זה נקבע כהוראת שעה לשנתיים. התיקון יצר באחת כ-1000 מקומות עבודה, בעיקר במתפרות ובמפעלים בערי פיתוח, בקרב מיעוטים ובכפרים דרוזיים. לדוגמא, מפעל סלטקס בקריית שמונה, מפעל מק"ט ספורט בבית ג'אן, מפעל אקספורט ארז בשדרות. נתונים אלה מוכיחים את חשיבותו של התיקון והארכת תוקפו לתקופה משמעותית נוספת"

אך האמת היא שמפעלים רבים נמצאים על סף קריסה לא באשמת משרדי הממשלה אלא כי לא השכילו להתאים את עצמם למציאות הכלכלית המשתנה. כך למשל מפעל דלתא השכיל להשקיע ביתרונות היחסיים של ישראל – מחקר ופיתוח, ונמצא בפריחה:

מחירי מניית דלתא על פני 5 שנים[4]

המפעלים שזקוקים להעדפה זו הם מפעלים חסרי הצדקה כלכלית. כשמדינת ישראל מאריכה את ההעדפה שלהם על פני 9 שנים, על פי הצעת חוק זו, היא רק מעמיקה את התלות של תושבי הפריפריה במפעלים אלו במקום לאפשר לשוק לייצר אלטרנטיבה.

כפי שמצוטט לעיל, כהצדקה להצעת החוק כותבים חברי הכנסת "התיקון יצר באחת כ-1000 מקומות עבודה, בעיקר במתפרות ובמפעלים בערי פיתוח, בקרב מיעוטים ובכפרים דרוזיים" אך מדובר במקומות עבודה חסרי הצדקה כלכלית, כלומר באלף איש נוספים שיאלצו להיות מפוטרים כשתופסק ההעדפה.

אכן, כפי שמציינים חברי הכנסת, מדובר בתחום שאין בו מוביליות תעסוקתית. עיקר העובדים במפעלים הנ"ל הינן נשים בנות מיעוטים הממעטות לצאת מהכפר וחסרות השכלה רלוונטית למקצועות אחרים. אך המדינה מכירה כלים נוספים לקדם תעסוקה של נשים אלה מלבד העסקתן בייצור מוצרים חסרי ערך כלכלי.

על פי שיחות עם גורמים במשרד הכלכלה, קיימות תכניות מגירה להכשרה מקצועית של נשים אלה אשר אינן מתוקצבות. המטרה המקורית של ההעדפה הייתה ליצור מצב זמני של קיום המשרות האלה כשבמקביל תינתן לעובדות הכשרה מקצועית שתאפשר להן להשתלב בתעשיות אחרות. בינתיים ההעדפה מוארכת משנה לשנה אך תכניות ההכשרה לא יוצאות לפועל.

  • השפעה תקציבית

בהצעת המחיר אין התייחסות להשפעה התקציבית. מדובר על רכישת טקסטיל במחיר של עד פי 2 מהמחיר המוצע על ידי חברות זרות כך שסביר שמדובר בהשפעה משמעותית.

נראה כי לא נעשתה על ידי חברי הכנסת עבודת השוואה של ההשפעה התקציבית אל מול העלות של תכניות הכשרה או אפילו דמי אבטלה והשלמת הכנסה למפוטרים הצפויים ממפעלי הטקסטיל הרלוונטיים.

  • פיזיבליות אכיפה

לא רלוונטי.

  • התאמה לערכי המדד

"מעלה גדולה שאין למעלה ממנה – זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלוואה או עושה עמו שותפות או ממציא לו מלאכה כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול" הלכות מתנות עניים לרמב"ם.

מדרגת הצדקה העליונה על פי הרמב"ם היא לא תמיכה קבועה במלאכתו של העני אלא המצאת מלאכה בת קיימא, שתהיה לה הצדקה כלכלית בפני עצמה לטווח הארוך גם הרבה אחרי שהתומך סיים לתמוך.

ערכית אין שום יתרון ברכישת תוצרת כחול לבן כשהרכישה הזו באה על חשבון ציבור משלמי המיסים ללא הצדקה כלכלית. המדרגה העליונה היא ליצור מצב שבו כדאי לרכוש כחול לבן. כאשר רכישת כחול לבן הופכת לנטל על הציבור היא הופכת בעיקר לסיסמא ריקה.

לו היה מדובר בהצעת חוק שמוגדרת כזמנית המיועדת לצמצם נזקים בטווח הקצר בלבד כתוצאה מפטורי עובדים, ניחא. אך ההצעה הזו היא כבר הארכה שלישית כאשר לא מתקיימת שום פעילות אחרת במקביל לפתור את המצב ובדברי ההסבר להצעה אין שום התייחסות לתכנון לטווח הנראה לעניין להיגמל מהתלות הזו, כך שנראה שמדובר בשאיפה למצב קבוע.

הצעת חוק זו אינה עומדת בערכי המדד. היא לא מתייחסת לתכנון כלכלי ארוך טווח וביצוע שיטתי של מדיניות, אין בה זהירות ויראת כבוד כלפי כספי ציבור והיא אינה מבוססת על מחקר ובקרה שוטפים.

[1] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי 2012, לוח 20.9, ירחון סטטיסטי, פברואר 2013, לוח י"ג/2, עיבוד ממ"מ.

[2] הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי 2012, לוח 20.3, ירחון סטטיסטי, פברואר 2013, לוח י"א/10, לוח י"ג/5.

[3] מתוך: "השפעת ההפחתה של שיעורי המכס על ענפי ההלבשה והטקסטיל – ניתוח כלכלי", מרכז המחקר והמידע של הכנסת 21.4.2013

[4] אתר Bizportal, כניסה 19.8.2015


Featured Posts

פוסטים אחרונים

  • RSS Social Icon
  • Facebook Social Icon
  • Twitter Social Icon
  • YouTube Social  Icon
דרכי יצירת קשר

"בצדק!" - עמותה למדיניות יהודית (ע"ר)

טרומפלדור 41 פתח תקווה

טלפון: 03-5317921

פקס: 077-5329494

דואר אלקטרוני: office@betzedek.org.il

דוקטורנט לכלכלה באוניברסיטת בר אילן.לשעבר שותף ומנהל חטיבת הייעוץ בחברת תבור כלכלה ופיננסים.במסגרת עבודתו בתבור ייעץ למשרדי ממשלה וגופים ציבוריים רבים, לבנקים, לחברות ביטוח, לפירמות גדולות ולשוק ההון.בין השאר ליווה את הפרטת נמל אילת, את הסכם הסחר עם סין, את בחינת כדאיות המענקים לאינטל, את תוכנית ההתייעלות של רשות האכיפה והגבייה...

1 / 21

Please reload

כל הזכויות שמורות לעמותת "בצדק!" 2016